החלטה בתיק מ"ת 39344-04-12

בקשה לעיון חוזר

1.       נגד המבקשים הוגש כתב אישום המייחס להם 7 אישומים שעניינם עבירות סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג- 1973 וסעיף 29 (א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

2.       עם הגשת כתב האישום הוגשה ע"י המשיבה, בקשה לעצור אותם עד תום ההליכים הפליליים ובהחלטתי מיום 30.5.12 הוריתי על שחרורם למעצר בית בפיקוחם של בני משפחה ואיזוק אלקטרוני.

3.       המבקשים הגישו שתי בקשות לעיון חוזר; הראשונה, עניינה צמצום מעצר הבית בו הם שוהים למעצר לילי והשנייה, בקשה למתן היתר ליציאת המבקשים ממקום מעצרם לצורך השתתפות באירועים הקשורים בחתונת אחותו של המבקש מס' 2 (חינה, חתונה ושבת חתן) וכן לצורך קניית בגדים ותספורת לאירועים, ביום 2.12.2012.

4.       ב"כ המבקשים טען כי המבקשים ממלאים באדיקות אחר תנאי השחרור למעצר בית, במשך יותר מ- 5 חודשים והם מבקשים לצמצם את המעצר למעצר לילי בלבד, על מנת שיוכלו לצאת לעבוד ולעזור למשפחותיהם בפרנסת המשפחה. לעניין זה נטען כי לא ניתן להציע עבודה עם פיקוח לאור סירוב מעסיקים פונטנציאליים לפקח עליהם ומכאן מבוקש צמצום המעצר כאמור, כאשר המבקשים מתחייבים להודיע תוך שבועיים ימים אם הצליחו להשתלב בעבודה, שאם לאן כן  יחזרו בהם מהבקשה.

       נטען כי המסוכנות חייבת להיבחן מחדש נוכח העובדה כי במשך חצי שנה לא בוצעו עבירות ע"י המבקשים, כאשר מידת האימון שביהמ"ש רוחש נבחנה הלכה למעשה משך התקופה שחלפה

המשיבה התנגדה לבקשה לשינוי תנאי המעצר ויציאת המבקשים לעבודה וזאת נוכח היקף הפעילות העבריינית והנסיבות המחמירות בהן בוצעו העבירות המיוחסות למבקשים והעובדה שלא הוצע מעסיק פוטנציאלי היכול לשמש כמפקח.

המשיבה השאירה לשיקול דעת ביהמ"ש יציאתו של המבקש 2 לחתונת אחותו ומנגד התנגדה ליציאתו לצורך קניית בגדים ותספורת וטענה כי בבקשה זו יש משום הפרזה. אשר למבקש מס' 1, היא התנגדה להשתתפותו בכל אירועי השמחה.

דיון

צמצום המעצר למעצר לילי

5.       נקודת המוצא היא כי הסדר חלופת המעצר כפי שנקבע ע"י ביהמ"ש עם הגשת בקשת המעצר עד תום ההליכים הוא זה אשר יהא תקף עד לתום המשפט ואין לסטות ממנו אלא בנסיבות מיוחדות ומטעם מיוחד המצדיק שינוי ההחלטה והפרת האיזון הנובע ממנה (בש"פ 2016/05 זינאידה חודויארוב נגד מדינת ישראל).

כלל הוא: "כי במסגרת בקשה לעיון חוזר, לא נפתח דיון מחודש בסוגיית ההצדקה למעצר, או לחלופת מעצר והתנאים שנקבעו במסגרתה. עיקרו של הליך עיון החוזר הוא בבחינה ובדיקה האם מאז ההחלטה המקורית שניתנה אירעו עובדות או נסיבות חדשות או עבר זמן רב שיש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון הראוייה בין עניינו של הנאשם בהגשמת חירותו האישית כפרט לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי" (בש"פ 2/06 אייל זילברפרב נ' מדינת ישאל, סע' 7 להחלטה).

6.       במקביל אציין כי, ההכרה בחשיבות יכולתו של אדם להתפרנס ולדאוג לצרכי מחייתו מלמדת אותנו, כי אף כשמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר, יש לנסות, במקרים הראויים, לבחון את אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה, אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת, כמובן, בכפוף לכך שלא יהיה בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר. לפיכך, במידה וניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם כשהנאשם יוצא לעבוד, תוך הבטחה כי אין ביציאתו לעבוד משום סכנה לציבור או אפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי נגדו, במקרה המתאים יהא ראוי לאפשר זאת. בש"פ 2857/06 אליהו ממן נ' מדינת ישראל.

גם ההתמשכות הצפויה של ההליך השיפוטי הוכרה בעבר כשיקול לגיטימי בבחינת מתן היתר לנאשמים השוהים במעצר בית לצאת לעבודה (ראו: בש"פ 5334/04 משה ואח' נ' מדינת ישראל; בש"פ 5042/04 אברג'יל נ' מדינת ישראל.

7.       בבחינת הבקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר, על בית המשפט לבחון האם יש בהיענות לבקשה, כדי לפגוע בתכליתה של חלופת המעצר בעניינו של נאשם פלוני. בענייננו, אני סבורה כי ההקלה המבוקשת אכן פוגעת בתכליתה של חלופת המעצר.

8.       כידוע, הכלל הנוהג הינו כי בהעדר נסיבות מיוחדות חריגות ויוצאות דופן, דינו של המואשם בסחר בסמים להיעצר עד תום ההליכים. המבקשים דכאן, וחרף חומרת העבירות המיוחסות אליהם, שוחררו לחלופה של מעצר בית מלא, וזאת בעיקר נוכח גילם הצעיר והעדר הרשעות קודמות בעבירות סמים ובשים לב לתסקיר המעצר החיובי שניתן. ההנחה המובנית  הינה כאמור כי המבקשים ישהו במסגרת זו במהלך התנהלות משפטם כל עוד מתמשך המשפט התמשכות סבירה.

ישיבות ההוכחות הקבועות בעניינם של המבקשים (שתיים במספר) קבועות לחודש ינואר 2013 ואין לטעמי לומר כי המשפט מתמשך התמשכות שאינה סבירה. מכל מקום, וגם אם יש מקום להקלה כלשהי בתנאי מעצרם של המבקשים, בשים לב לזמן שחלף ולעובדה כי הם לא הפרו את התנאים שנקבעו, הרי שלא בשלה השעה להקלה כה משמעותית בתנאי המעצר עד כדי צמצומו למעצר לילי בלבד, ודאי לא כאשר מדובר בעבירות סמים שניתן לבצע מכל מקום ובכל שעה.

אילו היו המבקשים פונים לביהמ"ש בבקשה לאפשר להם לצאת לעבודה תחת פיקוח, ייתכן והיה מקום להיעתר לבקשה, כמובן לאחר חקירת המפקחים המוצעים ובכפוף להימצאותם מתאימים ע"י ביהמ"ש, ואולם צמצום המעצר כדי לאפשר עבודה ללא פיקוח (בהנחה כי זה אכן רצונם האמיתי של המבקשים) פוגעת בתכליתה של חלופת המעצר ואין הגיון, נוכח מהות העבירות בהן עסקינן, במעצרם מעצר לילי בלבד. לכל חלופת מעצר חייב להיות הגיון פנימי הנבחן בזיקה לעבירה המיוחסת ולמידת המסוכנות ואין מקום להקלה שמרוקנת את החלופה מכל הגיון כזה.

9.       ולסיום - יש להיזהר שמא היענות חיובית לפניותיהם החוזרות ונשנות של נאשמים השוהים במעצר בית לשינוי תנאי מעצרם, תביא בסופו של יום ל"שחרורם בשלבים" גם מחלופת המעצר שנקבעה להם. בעניין זה נקבע זה מכבר ע"י ביהמ"ש :